החלטה בתיק ע"פ 7164/10

1.            לפניי בקשה שהוגשה בתאריך 6.10.2010, לעיכוב ביצוע עונש של 38 חודשי מאסר, שהושת על המבקש על ידי בית המשפט המחוזי באר-שבע בתאריך 7.9.2010 (כב' השופט י' צלקובניק), עד להכרעה בערעור - אותו הגיש המבקש לבית משפט זה (ע"פ 7164/0). עונש המאסר עוכב במעמד גזר הדין, בהסכמה, עד לתאריך 10.10.2010, והמבקש שוחרר בתנאים מגבילים: הפקדה ערובה בסך 100,000 ש"ח לקופת בית המשפט והטלת צו יציאה מהארץ.

בתאריך 5.10.2010 ניתן על ידי עיכוב ביצוע ארעי עד לדיון.

 בתאריך 10.10.2010, לאחר שקיימתי דיון בנושא - הארכתי את עיכוב הביצוע עד להחלטה אחרת, תוך שהשארתי בעינם את תנאי השחרור בערובה הנ"ל.

 עתה הגיעה שעת ההכרעה. בפתח הדברים, אביא בתמצית את העובדות הצריכות לענייננו.

העובדות הרלבנטיות

2.            בתאריך 7.3.2006 הוגש כנגד המבקש כתב אישום, המייחס לו עבירות של: החזקת סכין, איומים (בשני סעיפים נפרדים), חבלה במזיד לרכב, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו (בשני סעיפים נפרדים) וסיכון חיי אדם בנתיב תחבורה. העבירות האמורות התבצעו במסגרת שני אירועים נפרדים. מכיוון שלמבקש טענות רבות כנגד הכרעת הדין בעניינו, שבהן אינני אמור לדון במסגרת זו מעבר לנדרש להחלטה זו - אתאר להלן, בקצרה, את העבירות שיוחסו לו, על פי השתקפותן בכתב האישום בלבד:

(א)     בגדרי האירוע הראשון, נטען כי בתאריך 5.3.2006, בסמוך לשעה 03:45, הגיע המבקש למגרש חנייה באזור שליד חוף הים בעיר אשדוד (להלן: מגרש החנייה), ברכב מסוג "מאזדה" (להלן: רכב המאזדה), ביחד עם שניים מחבריו. באותה שעה ישבו במגרש החנייה שני בני זוג (להלן: בני הזוג), בתוך רכבם, מסוג "גולף" (להלן: רכב הגולף). המבקש עצר את רכב המאזדה סמוך לרכב הגולף, יצא מרכבו, וניגש אל רכבם של בני הזוג, ביחד עם עוד אחד מחבריו, כשהמבקש מחזיק בידו, לכאורה, בסכין יפנית פתוחה. כשהגיע לרכב הגולף, התחיל המבקש לצעוק על בני הזוג ולדרוש מהם לפתוח את הרכב, תוך כדי שהוא בועט בו, חובט בשמשה ומאיים על בני הזוג כי ישבור את חלון רכבם וירצח אותם, אם לא יפתחו אותו. בתגובה, הניע נהג רכב הגולף (להלן: המתלונן)  את רכבו, והחל לנסוע מהמקום, בניסיון להימלט מן המבקש. כפי שנטען בכתב האישום, המבקש ניסה למנוע מרכב הגולף לנסוע, ולאחר מכן נכנס בחזרה אל רכבו (ביחד עם חברו) והחל במרדף אחר בני הזוג. במסגרת המרדף שהתרחש לאחר מכן, נסעו שני הרכבים באזור שדרות משה דיין באשדוד, לעתים בניגוד לכיוון התנועה ותוך כדי נסיעה לאחור, כאשר המבקש מטה את רכבו לעבר רכב הגולף, בניסיון להסיט אותו מהכביש. תוך כדי ההתרחשות התקשרה בת זוגו של המתלונן (ששהתה עימו, כאמור, ברכב) - למשטרת ישראל, והודיעה על האירוע. השוטרים שהוזעקו למקום הבחינו במבקש ודרשו ממנו לעצור את רכב המאזדה, כשהם מפעילים כריזה, אור כחול מהבהב וסירנה. המבקש התעלם, לכאורה, מהוראות השוטרים, והמשיך לדלוק אחרי בני הזוג בנסיעה מהירה ברכב המאזדה, עד שנעצר, לבסוף, על ידם. כתוצאה מן האירוע, נגרם נזק לכנף השמאלית הקדמית של רכב הגולף, ולפנס השמאלי הקדמי של רכב המאזדה.

בגין מעשים אלו הואשם המבקש בעבירות של החזקת סכין, איומים, חבלה במזיד לרכב, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו וסיכון חיי אדם בנתיב תחבורה.

(ב)     האירוע השני התרחש בתחנת המשטרה בעיר אשדוד, שאליה הובא המבקש בעקבות ההתרחשויות שתוארו באירוע הראשון. שם ביקשו השוטרים מן המבקש למסור את הטלפון הנייד שלו. בכתב האישום נטען כי המבקש סירב לדרישה, ולאחר שהתבקש בשנית למסור את הטלפון, הפעם על ידי קצין משטרה, הוא התרומם ממקומו בתנועת איום, הודיע שאיש לא יגע בו או ייקח את הטלפון שלו, ואז התיישב על הטלפון, ובתוך כך שבר אותו. השוטרים המשיכו לנסות ולקחת את הטלפון מהמבקש, ואולם הוא התנגד, עד שהשוטרים נאלצו לדחוף אותו לעבר הקיר, ולאזוק אותו. בעקבות זאת איים המבקש על השוטרים, בציינו כי זרק רימון על השוטר האחרון שצעק ואיים עליו.

בגין מעשים אלה הואשם המבקש בעבירות של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו ואיומים.

3.            להשלמת התמונה אציין כי השוטרים שהשתתפו בסופו של האירוע הראשון סברו שהמבקש מצוי בגילופין. על רקע חשדות אלו, נערכה למבקש בדיקת נשיפה, כשלוש שעות לאחר האירוע, ובבדיקה זו נמצא אצל המבקש ריכוז אלכוהול גבוה - המעיד על שכרות (וזאת, יש לזכור, גם לאחר שחלפו מספר שעות מקרות האירוע).

4.            המבקש הכחיש את המיוחס לו בכתב האישום והציג גרסה עובדתית אחרת לאירוע הראשון, שעיקרה הוא כי הוא אכן ניגש לרכב הגולף, מכיוון שסבר, בטעות, שחברתו נמצאת בתוכו. לאחר שגילה את הטעות וחזר לרכבו, פגע המתלונן ברכב המאזדה בתוך מגרש החנייה, והמבקש נאלץ לנסוע אחריו, על מנת לקבל את פרטיו. באשר לאירוע השני, המבקש הכחיש כי הוא איים על השוטרים בתחנת המשטרה, אף שהודה כי הוא התנהג שם "בצורה עצבנית".

5.            בתאריך 6.9.2009 הורשע המבקש בבית המשפט המחוזי הנכבד (כב' השופט י' צלקובניק), בכל העבירות שיוחסו לו. בתאריך 7.9.2010 נגזר עונשו של המבקש, והוטלו עליו העונשים הבאים:

(א)     20 חודשי מאסר בפועל, ו-18 חודשי מאסר על תנאי, לבל יעבור המבקש כל עבירה של פשע הכרוכה בביצוע אלימות, עבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, נהיגה נמהרת או נהיגת רכב בזמן פסילת רשיון נהיגה - כל זאת במשך תקופה של שלוש שנים מתום המאסר. בנוסף, הוטלו על המבקש עוד עשרה חודשי מאסר על תנאי, למשך שנתיים מיום שחרורו ממאסרו, והתנאי הוא שלא יעבור המבקש עבירת איומים, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו או החזקת סכין שלא כדין.

(ב)     הפעלת עונשי מאסר מותנים שהיו תלויים כנגד המבקש מתיקים אחרים בהם הורשע: פ"ח 979/00 - 18 חודשים, שנפסק כי ירוצו במצטבר לעונש שהוטל עליו בהליך נשוא הערעור, ו-פ' 5190/01 - שישה חודשים, שנפסק כי ירוצו בחופף לעונש שהוטל על המבקש בגדרי הליך זה.

כפועל יוצא מהאמור בס"ק (א) ו-(ב) שלעיל, נקבע כי בסך הכל ירצה המבקש 38 חודשי מאסר בפועל, מהם תנוכה תקופת מעצרו, החל בתאריך 5.3.2006 ועד לתאריך 3.4.2006.

(ג)      פסילת רשיון הנהיגה של המבקש למשך 5 שנים מתום מאסרו.

(ד)     פיצויים למתלוננים בסך של 10,000 ש"ח, בסך הכל. סכום זה הועבר במעמד גזר הדין, ובהסכמתו של המבקש, לבני הזוג המתלוננים, מתוך הסכום שהופקד כערובה בקופת בית המשפט.

6.            בתאריך 5.10.2010 הגיש המבקש ערעור על הכרעת הדין וגזר הדין בעניינו, ובצידו את הבקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר המונחת לפניי.